סמכות הורית היא התשובה לשתי שאלות עיקריות:
1) מי אני בוחר/ת להיות כדי שילדי יראו בי סמכות? (הוויה/ being )
2) מה אני צריך/ה לעשות במציאות כדי להוות סמכות הורית? (doing)
הורה הנתפס בעיני הילד כ"סמכות" הוא הורה המהווה עבורו דמות משמעותית, עליה אפשר לסמוך, להישען ולהרגיש סמוך ובטוח. (השורש ס.מ.כ.= "לסמוך" וגם "להיות סמוך") סמכות הורית קשורה גם ליכולת של ההורה לקבוע מסגרת של נהלים וחוקים המושתתים על ערכיו האישיים והאוניברסאליים.
סמכות הורית היא ההוויה של ההורה שמתוכה נובעת אחר כך ההתנהגות שלו. עוד לפני שההורה פונה לילד שלו, הוא צריך להפנות את המבט אל עצמו פנימה ולבדוק: מה חשוב לי? אילו ערכים שלי אני רוצה להקנות לילדים שלי? מה הגבולות שלי? מתוך התשובות לשאלות הללו הוא מגבש לעצמו את ההוויה שתבוא לידי ביטוי בהחלטות שלו ובפעולות שלו. לדוגמא: אם אחד הערכים שלי הוא "כבוד הדדי", השלב הראשון הוא לוודא שאני פועל בהלימה לערך שלי: כלומר מכבד את הזולת ואת עצמי. לדוגמא: בשיחה עם הילד שלי, אני אקשיב לו כדי לנסות להבין אותו, בסבלנות ומתוך כבוד אליו כאדם, ובמקביל אצפה לאותו יחס גם ממנו. אם במהלך השיחה הילד ידבר אלי באופן בוטה/ בזלזול/בצרחות, אסביר לו, בלי כעס, ש"אני לא יכול להמשיך בשיחה אם לא נדבר בכבוד זה לזה". אם זה לא עוזר – ההורה צריך להפסיק את השיחה. כך הוא מכבד גם את עצמו ועומד מאחורי המילה שלו.
פעמים רבות, מתקשים הורים להוות סמכות מתוך רצון "להיות חבר" של הילד. לעיתים פשוט נמאס להם לריב עם הילד והם מעדיפים להתעלם או לוותר כדי להימנע מעימותים. במשך הזמן ההורה ממעיט להעמיד דרישות או גבולות והילד שלו מנהל את חייו על פי רצונותיו ובחירותיו. ילד שהכול מותר לו, חווה מצד אחד עצמאות ולומד לבחור ולקבל החלטות בעצמו, מה שחשוב להתפתחותו, אבל יחד עם זה, לא לומד לדחות סיפוקים, להתגבר על קשיים ולהתמודד עם תסכולים. יהיה לו קשה להשתלב בחברת ילדים אחרים ומסגרות אחרות בהן לא יהיה במרכז. חוסר הגבולות מבלבל אותו ומחליש את הביטחון העצמי. הוא עלול להגיע למסקנה שלאף אחד לא אכפת ממנו ושאין לו על מי להישען בעת הצורך.
כדי להוות "סמכות" על ההורה:
- להיות מודל של אדם עם ערכים שראוי לכבד אותו.(ישר, אמין, שקול, מעורר הערכה…)
- להיות מישהו שהילד יוכל לסמוך עליו בעת הצורך.
- לכבד את עצמו ואת המילה שלו.
- להיות שלם עם הגבול שהציב.
- להיות אדם שמפעיל שיקול דעת (לא מחנך ב"שליפה").
- להיות דמות שאפשר לשתף ולהתייעץ איתה.
סמכות הורית משמעותה בפועל, מתן חופש בחירה בתוך מסגרת של גבולות. ההורה הוא שקובע את המסגרת. המסגרת כוללת את הקווים אדומים שלו בהם אין לילד בחירה. לגבי יתר הנושאים אפשר לערוך הסכמים בדרך של שיתוף והתייעצות הדדית (בהתאם לגיל וליכולת הילד). זהו סגנון הורות שהוא מצד אחד דרשני ומצד שני נענה לצרכי הילד.
איך זה נעשה במציאות?
- קובעים חוקים הגיוניים המושתתים על רציונל וערכים.
- שומרים בעקביות על הגבול שנקבע.
- כשמציבים גבול – מדברים בסימן קריאה (בלי סימן שאלה בסוף). במקום: "הולכים לישון, בסדר?" לקבוע עובדה: "הולכים לישון!"
- עומדים במילה שאומרים. המילים צריכות להיות מחוברות למעשים. לא מזהירים ומאיימים סתם.
- מקיימים הבטחות שמבטיחים. (לא להבטיח אם לא מתכוונים לקיים).
כל אחד יכול לבחור איזה הורה הוא רוצה להיות ולפעול בהתאם לכך! גם אתם!
בהצלחה!
שושי ברנדס MA - ייעוץ והדרכת הורים, אימון אישי , הרצאות וסדנאות.
נייד: 0526119992
